לשון הרע – אסטרטגיה ופיצויים

תביעות לשון הרע הופכות לאט לאט, למחזה נפוץ מאוד. ריבוי הרשתות החברתיות, הפצת המידע המהיר, חשיפה למידע, והאפשרות של כל אדם, לפרסם ככל העולה על רוחו, גרמו לעלייה משמעותית בהגשת תביעת לשון הרע. בהיותנו עו"ד לנזיקין, אשר מתמחים בתביעות לשון הרע, צירפנו רשימה של (כמעט) כל מה שאתם צריכים לדעת, לפני שאתם מתמודדים עם תביעת לשון הרע.

מהן המטרות של תביעת לשון הרע?

בפסק הדין שניתן בעניין ע"א 6903/12 Canwest Global Communications Corp. נ' עזור (פורסם בנבו, 22.07.2015), צויינו על ידי כב' השופט פוגלמן שלוש התכליות, אשר עומדות ביסוד פסיקת פיצויים לנפגע מעוולת לשון הרע:

"מקובלת הדעה כי שלוש תכליות עומדות ביסוד פסיקת פיצויים לנפגע מעוולת לשון הרע: ראשונה היא התכלית התרופתית, שנועדה להשיב את המצב לקדמותו, קרי: למצב ששרר בטרם נפגע שמו הטוב של הנפגע […] שנייה – התכלית החינוכית-הרתעתית, שמטרתה "שיחנכו את הקהל ויחדירו לתודעתו כי שמו הטוב של אדם, בין אם הוא איש פרטי, ובין אם הוא איש ציבור, אינו הפקר […] שלישית ואחרונה, היא התכלית העונשית (אשר לעיתים נכרכת בתכלית החינוכית-הרתעתית), הקשורה בכוונת המפרסם, ושלפיה יש ליתן את הדעת בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע לשאלה אם הפרסום נעשה בכוונה תחילה לפגוע".

כיצד ניתן להוכיח את הנזק שנגרם?

הנזק העיקרי שנגרם בלשון הרע הוא בשם הטוב. במקרה כזה, הנפגע אינו צריך להוכיח את גובה הנזק. אלא, עליו להניח בפני בית המשפט נסיבות מטריאליות, המבססות קיומו של נזק כזה, והמניחות תשתית להערכת הנזק שנגרם.

"אין הכרח בהצגת ראיות ישירות לנזק כללי, אלא די אם הוכחו בפני בית המשפט נסיבות מטריאליות, המבססות קיומו של נזק כזה, והמניחות תשתית להערכת הנזק שנגרם"

בנוסף, כלל ידוע הוא, ששמו הטוב של האדם טומן בחובו שני היבטים: היבט אישי, והיבט רכושי. ההיבט הרכושי, מדובר על המוניטין של האדם, לדוגמה, כאיש מקצוע או כנותן שירותים. בתי המשפט פסקו, כי ניתן ללמוד אודותיו, "באמצעות ראיות עקיפות, הקשורות באופיו של הפרסום, בהיקף תפוצתו ובמידת עוצמתה של הפגיעה"

ההיבט האישי טומן בחבו, את שמו הטוב של האדם, באשר הוא אדם. באשר להיבט האישי, בתי המשפט פסקו, כי ניתן ללמוד אודות הנזק שנגרם להיבט זה, "מעדות הנפגע, ממהלך חייו בעקבות הפרסום, ומאופיו של הפרסום עצמו, תוך הערכה שיפוטית המתבססת על הגיון וניסיון חיים".

בהקשר זה, יש לציין את החזקה שנפסקה בעניין ע"א 2668/97 רופין נ' גלובוס פליישר עיתונות (1983) בע"מ, פ"ד נה (1) 721, 725 (1999). לפיה, חזקה על פרסום לשון הרע, שכשלעצמו, גורם נזק כללי לשמו הטוב של הנפגע.

במידה שנפגע מפרסום לשון הרע לא הצליח להוכיח את הנזקים שנגרמו לו, הוא רשאי לעתור לפיצוי הסטטוטורי, אשר קבוע בהוראת סעיף 7א(ב), ו- (ג) לחוק, כאמור בעניין ע"א (ת"א) 9712-12-13 "קר" שרותי רפואה בע"מ נ' א.מ.ל. אמריקן לייזר בע"מ (פורסם בנבו, 13.04.2015).

כיצד ניתן להוכיח כוונה לפגוע?

ככל שכוונת המפרסם היתה לפגוע במושא הפרסום, כך יגדל סכום הפיצויים שיפסקו לחובתו. זאת, על מנת להגשים את שלוש התכליות, אשר עומדות ביסוד פסיקת הפיצויים. אלא שנשאלת השאלה, כיצד מוכיחים כוונה לפגוע?

בעניין ע"פ 667/83 שמואל בורוכוב נ' זאב יפת, פ"ד לט(3) 205, 219 (1985), נפסק, כי המונח "כוונה לפגוע" משתרע על הרצון, המניע, או המטרה, של המפרסם. על הרצון, המטרה, והמניע, של המפרסם, ניתן ללמוד, גם, מנסיבות חיצוניות, ומהתנהגותו של המפרסם, לפני הפרסום, ולאחריו.

בעמ' 83 לעניין רע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר (פורסם בנבו, ) פסקה כב' השופטת פרוקצ'יה, כי פרסום שאינו מידתי, היינו פרסום, אשר ההכפשה שבו, חורגת מהדרוש לצורך הגשמת מטרת הפרסום, מהווה פרסום בכוונה לפגוע:

בעמ' 26 לעניין בע"א (מחוזי- ת"א) 16523-05-13 מאיר פלבסקי נ' חברת מקור הפורמיקה בע"מ (פורסם בנבו, 19.02.2015), נפסק, כי הסתרת המקורות שעומדים, כביכול, ביסוד המידע הפוגעני, והיעדר בירור ראשוני לאימות המידע, מלמדים, כל אחד בתורם, על כוונה לפגוע במושא הפרסום.

הכלים שעומדים לרשותו של עורך דין לתביעות לשון הרע

כפי שציינו, בקביעת שיעור הפיצויים, בתי המשפט נתנו דגש להתנהגות המפרסם, ולתום ליבו, זאת, גם אם הדברים אינם משליכים, ישירות, על הנזק שנגרם למושא הפרסום. ראו, לדוגמה, עמ' 390, בספרו של אורי שנהר, דיני לשון הרע (1997):

"בפסיקת פיצויים בתביעות לשון הרע מבקש בית המשפט לא רק לפצות את הנפגע על הנזק שנגרם לו, אלא גם להעניש את המפרסם ולחנך את הציבור. לפיכך, ישקול בית המשפט שיקולים הנוגעים למידת הסטייה של המשיב מההתנהגות הנורמטיבית הרצויה, למרות שלשיקולים אלה אין כל השלכה ישירה על מידת הנזק שגרם הפרסום לתובע".

ואכן, מהוראות הפסיקה, עולה, כי בתי המשפט, מחמירים עם מפרסם שפעל בזדון, ממניעים לא טהורים (ע"א 30/72 שמואל פרידמן נ' שמואל סגל, פ"ד כז(2) 225, 246 (1973); עם מפרסמים שהתבססו על שמועות לא מבוססות (ע"א 492/89 צבי סלונים נ' "דבר" בע"מ, פ"מ מו(3) 827, 835 (1992)); עם מפרסם שאינו מצטער על העוול שנגרם למושא הפרסום (ע"א 552/73 הרצל רוזנבלום נ' ראובן כץ, פ"מ ל(1) 589, 596-597); ועם מפרסם שחזר על טענות, אף על פי שהתבררו כשקריות (ע"א 310/74 אליהו שיטרית נ' שלמה מזרחי, פ"מ ל(1) 389 (1975).

בשורה התחתונה – מהם סכומי הפיצויים שבתי המשפט פוסקים?

בעניין ע"א (תל אביב-יפו) 35127-03-19 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 23.03.2020), החמיר בית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, עם סטודנטית, אשר הוציאה את דיבתו של המרצה שלה, וטענה שהטריד אותה מינית. בית משפט השלום, פסק לזכות הסטודנטית סך של 50,000 ₪, בעוד בית המשפט המחוזי פסק לזכות הסטודנטית סך של 260,000 ₪, ושכ"ט בסך של 50,000 ₪.

בעניין ת"א (תל אביב-יפו) 14264-11-14 גבריאל כנפו נ' סער גינזבורסקי (פורסם בנבו, 04.01.2018) (ערעור על פסק הדין נדחה בבית המשפט העליון), פסק בית המשפט המחוזי, כי המשיב ישלם לתובע סך של סך 300,000 ₪ וכן הוצאות בסך 35,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 65,000 ₪. בית המשפט מחוזי הטעים, כי רק פיצוי בסכום של מאות אלפי שקלים בודדים, מוביל לקבלת שלוש התכליות העומדות ביסוד פסיקת פיצויים, ומרתיע מעוולים.

בעניין ע"א (תל אביב-יפו) 14716-04-10 עו"ד אילן בומבך נ' עו"ד אמיר פישביין (פורסם בנבו, 11.04.2011), בית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, קיבל ערעור על גובה הפיצויים שנפסקו. המפרסם רמז כי מעשי התובע מהווים עבירה על כללי לשכת עורכי הדין. לפיכך, בעוד בית משפט השלום פסק לזכות התובע סך של 59,410 ₪ וכן הוצאות משפט, בית המשפט המחוזי פסק לזכות הנפגע סך של 150,000 ₪, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪. בין היתר, מן הטעם, שמדובר למעשה בנזק לא ממוני, אשר התובע אינו צריך להוכיח את גובהו (כנדרש בהוכחת נזק מיוחד), אלא די להוכיח כי אכן נגרם נזק, והפיצוי שיפסק ייגזר מכלל הנסיבות.